→ לכל הפוסטים

ניוזלטר

אחים ברילוקיישן

בחיים לא חשבנו שיום אחד נגור לא ביחד.

כשגרנו שנה בארה״ב כילדות, לא העלינו בדעתנו שזו תהיה חזרה גנרלית לחיים עצמם.

היינו אחיות עם שגרה צמודה: אותו בית, אותם הורים, אותם ריבים קטנים ואותן בדיחות.

גם כשחזרנו לארץ התחושה הייתה ש”ברור שנהיה תמיד באותו מקום”.

רק בבגרות הבנו:

האחאות היא הקשר הכי ארוך בחיים שלנו

אבל דווקא הוא הקשר שהחיים דורשים ממנו הכי הרבה פרידות.

אין רגע רשמי שבו “נפרדים” מהאח או האחות,

אבל יש אינספור פרידות קטנות:

כשכל אחד עובר לבית אחר,

כשחוזרים להורים כבר כאורחים,

וכשמתברר שאנחנו כבר לא חיים את אותו סגנון חיים.

פתאום מגדלים ילדים אחרת,

עם גבולות אחרים, קצב אחר, ערכים אחרים.

גם בלי מרחק גיאוגרפי גדול

הפערים האלו יכולים לייצר זרות, שיפוט, או תחושת ״איך נהיינו כאלה שונים”.

רילוקיישן הוא חוויית קצה של אותו תהליך:

הוא לא ממציא את הפער הוא פשוט מגביר אותו.

הוא מחדד את השאלות שגם ככה קיימות בקשר בין אחים:

איך נשארים קרובים כשלא חולקים יומיום,

איך מחזיקים קשר כשכל אחד חי מציאות אחרת, ואיך נותנים מקום לשונות בלי שהיא תהפוך לריחוק.

רילוקיישן לא יוצר משהו חדש בין אחים.

הוא מחדד את מה שכבר היה שם.

קשר קרוב יכול להפוך למשמעותי ועמוק יותר. מתחים, קנאה או תחושת חוסר צדק מקבלים עוצמה אחרת כשאין ארוחות שישי שמרככות, ואין מפגש אקראי שמתקן.

מחקרים על יחסי אחים בבגרות מראים שתחושת חוסר איזון, לא רק בפועל אלא גם רגשית, היא אחד הגורמים המרכזיים למתח.

וברילוקיישן, חוסר האיזון הזה כמעט תמיד מורגש בשני הכיוונים:

מי שנשאר מרגיש שהוא נושא בכל האחריות.

מי שעבר מרגיש שהוא מואשם וגם לא תמיד מקבל לגיטימציה לקושי שלו.

יש את מה שגלוי לעין:

מי נשאר לטפל בהורים, מי מגיע לחגים, מי לוקח חופש בביקור.

אבל יש גם את מה שסמוי:

אולי הוא חי את החיים שאני דמיינתי לעצמי.

אולי אני מתגעגעת, אבל לא יודעת להגיד את זה.

אולי הביקורת שלי היא בכלל תחושת אשמה.

אולי הקנאה שלי מתחפשת לערכים.

השנה האחרונה, שבה אנחנו עצמנו חיות כאחיות ברילוקיישן, הכריחה אותנו לעצור ולהביט בזה באמת.

ומתוך המקום הזה חברנו לד״ר מורן גרין כהן, פסיכולוגית חינוכית מומחית, שחיה בעצמה ברילוקיישן ומלווה משפחות מרחוק

כדי לזקק את הנקודות הכי רגישות בקשר בין אחים שחיים במדינות שונות, וגם את המקומות שבהם דווקא יש פוטנציאל לקרבה חדשה.

כך נולדהמדריך לאחים מרחוק.

לא מדריך “איך לעשות רילוקיישן נכון”,

אלא מפה עדינה למה שקורה בקשר:

בפערי החוויות, בקנאה, בביקורים האינטנסיביים, בילדים שגדלים בשפות שונות, ובשאלה איך נשארים משפחה גם כשאין יומיום משותף.

ובצד זה, גם לא מעט הזדמנויות:

געגוע שיכול להפוך למנוע קרבה,

מפגשים במינון חדש,

נוכחות בדרכים אחרות,

ותרגילים ומשחקים שמחזירים קלילות ושפה משותפת - גם לילדים, גם למבוגרים.

כי המרחק לפעמים נכפה עלינו,

אבל הריחוק הרגשי לא חייב.

אם גם אתם אחים ואחיות שחיים רחוק זה מזה,

או מרגישים שהקשר השתנה מאז שאחד מכם עבר

המדריך הזה נכתב בדיוק בשבילכם.

והחלק הטוב בכל הרילוקיישן הזה - איזה כיף שיש את מי לבקר בחו”ל :)

שתהיה שבת נעימה ומשפחתית,

האחיות פת

אפשר למצוא הכל גם באתר שלנו - www.patsisters.com

רוצים לקבל את הניוזלטר הבא למייל?

אנחנו כותבות רק כשיש לנו משהו ששווה לשלוח. אפשר להיפרד בכל רגע.

להרשמה לניוזלטר