→ לכל הפוסטים

ניוזלטר שבוע 2 | הקול שלהם בראש שלנו

איך האחים שלנו מעצבים את ההצלחה שלנו?

שלום לחברים של האחיות פת,

בשבוע שעבר דיברנו על מכונת הזמן המשפחתית, אותם רגעים שבהם מפגש או אפילו הודעת ווטסאפ מאח או אחות זורקים אותנו מיד חזרה לתפקיד הילדי שלנו.

היום אנחנו רוצות לקחת את התובנה הזו ולצלול איתה פנימה אל תוך החיים הבוגרים שלנו. כי האמת היא שמכונת הזמן הזו לא פועלת רק סביב שולחן השבת. היא פועלת ברקע גם כשאנחנו לבד במשרד, מול בני הזוג שלנו, וביכולת שלנו פשוט להתקדם בחיים.

“אני אישה מבוגרת, אבל בפנים אני מרגישה שקרנית”

לא מזמן ישבה אצלנו אישה מרשימה.

היא מנהלת צוות בעבודה, מתקתקת חיים עצמאיים וזוכה להערכה רבה מהסביבה שלה.

אבל אז היא אמרה משפט שזיקק עבורנו בדיוק את התחושה הזו:

“כל פעם שאני מצליחה במשהו או מקבלת פידבק טוב, יש לי קול קטן בראש שאומר, נו, מתי כבר יגלו שאת בעצם סתם מעופפת ולא מבינה כלום? זה הקול של אחותי הגדולה.

גם היום בגיל 42 כשאני צריכה לעשות צעד אמיץ או לקבל החלטה, הקול הזה מקטין אותי.”

הקול הזה הוא המנוע הנסתר של מה שמוכר היום כתסמונת המתחזה.

התחושה המשתקת שכל ההצלחה שלי היא קצת טעות, ושתכף יעלו עליי ויגלו מי אני באמת.

ומי זה האני באמת הזה שאנחנו כל כך מפחדים שיגלו? זה בדיוק התפקיד הישן שלנו מהילדות.

אם תויגת כבלאגניסטית או חולמנית מול אחותך המסודרת, גם כשתנהלי חיים שלמים תרגישי בפנים שאת סתם ילדה שמשחקת אותה.

הפגיעה הזו היא פגיעה בתחושת המסוגלות. זו האמונה הפנימית והעמוקה ביותר שלנו ביכולת שלנו לפרוץ גבולות, לקדם את עצמנו ולשגשג.

למה אנחנו כל כך מאמינים להם?

ההיסטוריון והחוקר פרופ’ יובל נח הררי מסביר בספריו שהכוח האדיר של בני האדם נובע מהיכולת שלנו להמציא סיפורים משותפים ולהאמין בהם.

המשפחה שגדלנו בה היא השבט הראשון שכתב סיפור משותף על כל אחד מאיתנו.

ואנחנו האמנו לסיפור הזה לחלוטין.

אם חברה או קולגה לעבודה היו מקטינים אותנו, היינו יודעים להדוף את זה.

אז למה מול האחים שלנו אנחנו חסרי הגנה?

התשובה נמצאת במחקרים פורצי דרך של הפסיכולוגית ההתפתחותית פרופ’ ג’ודי דאן, מחלוצות חקר יחסי האחים בעולם.

דאן מצאה שאחים משמשים כמראה הראשונה והעוצמתית ביותר שלנו.

בניגוד להורים, שילדים תופסים את האהבה והמחמאות שלהם כחובה הורית שברורה מאליה, אמירות וביקורת מאח או אחות נתפסות אצל ילד כאמת אובייקטיבית מוחלטת ונטולת פילטרים.

כשילד שומע מאחיו שוב ושוב שהוא איטי, שהוא תמיד הורס הכל, או שהוא לא מבין כלום, זה מקודד אצלו במוח הרבה יותר עמוק מכל נזיפה או מחמאה של מורה.

האחים הם אלו שמעצבים את תפיסת הערך העצמי הבסיסית שלנו.

הפסיכולוג והפסיכיאטר אלפרד אדלר, מראשוני החוקרים של דינמיקת המשפחה, טען שכל הדחף שלנו להצלחה בחיים מתעצב בדיוק שם בתוך התחרות הסמויה והיומיומית מול האחים שלנו.

אז מה אפשר להגיד לילדים שלנו היום?

כשאנחנו כהורים שומעים את האח הגדול קורא לאחיו הצעיר “אתה כזה אפס בספורט”,

או מסנן לאחותו “את מעצבנת”, הבטן שלנו מתהפכת.

עכשיו כשאנחנו מבינים את המשמעות העמוקה של המילים האלו לטווח הרחוק,

האינסטינקט שלנו הוא להיבהל.

אבל חשוב להרגיע רגע ולהבין שזה טבעי לחלוטין.

זירת האחים היא מעבדת הניסויים החברתית הראשונה של החיים, ושם לומדים גם להעליב ולהיפגע. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, במקום לכעוס או לשפוט מיד, זה פשוט לשקף להם את הכוח האדיר שיש להם בידיים.

לקחת את האח הגדול הצידה, ברגע רגוע, ולהגיד לו: “בשבילו, מה שאתה אומר זו האמת. כשחבר אומר לו משהו מעליב, הוא יכול להדוף את זה. אבל כשאתה אומר לו שהוא גרוע במשהו, הוא פשוט מאמין לזה. המילים שלך הן הכי חשובות בעולם עבורו.”

זו הדרך שלנו ללמד אותם אחריות על המראה שהם מציבים אחד לשני.

אפשר לעדכן את התוכנה

המנטור העולמי להתפתחות אישית, טוני רובינס, נוהג לומר שהדבר היחיד שעוצר אותך מלהשיג את מה שאתה רוצה בחיים הוא הסיפור שאתה ממשיך לספר לעצמך על למה אתה לא יכול.

במשפחה הסיפור הזה נכתב עבורנו כשהיינו קטנים לפני שהייתה לנו זכות בחירה, והוא הפך לאמונת יסוד שמגבילה אותנו.

אבל הבשורה הגדולה של המסע שלנו היא שהיום אנחנו כבר לא בני שבע.

היכולת שלנו לחיות בחופש פנימי, ולגדל את הילדים שלנו מתוך ניקיון רגשי, תלויה באומץ שלנו להטיל ספק בסיפור המשפחתי ההוא.

🌱 צידה לדרך: תרגיל למסע שלנו השבוע

במקום להאשים את התוויות שהדביקו לנו, בואו ניקח אחריות על ההווה.

שאלו את עצמכם השבוע:

איזה תפקיד התרגלתי לשחק במשפחה מאז שהייתי קטן?

ואיזו אמונה או סיפור אימצתי על עצמי מתוך התפקיד הזה?

עכשיו, קחו רגע להסתכל על החיים שלכם היום כאנשים בוגרים, ומצאו הוכחה אחת חותכת לכך שהסיפור הזה פשוט כבר לא נכון.

ההכרה בפער הזה בין מי שהייתי שם למי שאני היום היא תחילתו של שחרור.

ומה מחכה לנו בהמשך?

השבוע דיברנו על הסיפור שאנחנו מספרים על עצמנו.

בשבוע הבא נהפוך את המראה, ונדבר על הסיפור שאנחנו מספרים עליהם:

למה אנחנו ממשיכים לתייג את האחים שלנו בתוויות של פעם,

ואיך מפסיקים לנהל איתם שיחות על בסיס תסריט שנכתב לפני 30 שנה.

שלכם תמיד,

האחיות פת 💛