שלום לחברים של האחיות פת,
ברוכים הבאים לחודש השני במסע שלנו.
אחרי שבחודש הראשון התבוננו בזהות שלנו בתוך המשפחה,
בתפקידים שלקחנו על עצמנו ובסיפורים שגדלנו לתוכם,
עכשיו אנחנו פותחות שלב חדש שבו מזמינות פנימה את הפילים שבחדר:
נושאים גדולים, טעונים ומורכבים, שנמצאים שם כל הזמן,
מורגשים מאוד אך כמעט אף פעם לא מקבלים מקום בשיחה גלויה.
הניוזלטר של היום נכתב בשיתוף הידע הרב של עו”ד אסנת עין-דור חצב, פסיכולוגית ומגשרת, שמלווה את המיזם שלנו ומלמדת על הנושאים הלא מדוברים בין אחים וכלים פרקטיים שיכולים לשנות את השיח כבר מהיום.
מתחילות עם הפיל הרגיש והנפיץ ביותר: כסף.
כסף כטריגר - לא תמיד הסיפור עצמו
מחקרים בפסיכולוגיה משפחתית ובתחום מערכות יחסים מצביעים בעקביות
על כך שכסף הוא אחד הטריגרים המרכזיים לקונפליקטים בין אחים בבגרות
ולעיתים קרובות אחד הגורמים שמובילים לנתקים ממושכים.
אך כשמעמיקים לרגע מעבר למה שנראה על פני השטח,
מתגלה תמונה מורכבת יותר:
כסף כמעט אף פעם אינו הסיפור עצמו,
אלא השפה שדרכה מתבטאים צרכים רגשיים עמוקים הרבה יותר,
כמו צורך בהכרה, בשייכות, בתחושת ערך ובביטחון בקשר.
מול האחים שלנו: כסף כשפה של אהבה וזיכרון
כאשר מתעורר ויכוח סביב כסף בין אחים, נדמה לכאורה שמדובר במספרים או בהחלטות.
אך ברוב המקרים, מתחת לפני השטח מתנהלת שיחה אחרת לגמרי,
שלא נאמרת בקול אך נוכחת מאוד.
מי קיבל יותר, מי נראה יותר ומי היה חשוב יותר.
בעולמנו הרגשי של המשפחה כסף הופך לסוג של הוכחה או
קבלה רגשית למה שהיה שם פעם -
לא בהכרח למה שההורים התכוונו לתת, אלא למה שכל אחד חווה שקיבל.
זוגיות: מרחב נוסף שבו הסיפור מתעורר
הזוגיות שלנו לא יוצרת את הסיפור הראשוני שלנו סביב כסף,
אך היא מרחב נוסף שבו הוא מתעורר.
כל אחד מאיתנו מגיע אל הקשר עם התחושות שגדלנו איתן:
כמה ראו אותנו, כמה סמכו עלינו ואיפה הרגשנו ממוקמים בתוך המשפחה שלנו.
בתוך הזוגיות, התחושות האלו פוגשות מציאות חדשה שבה יש עוד עיניים שמסתכלות,
משוות ושואלות שאלות.
לפעמים זה מתבטא בשאלות על חלוקת המשאבים או תמיכה כלכלית במשפחה של הצד השני, ולעיתים זו פשוט תחושה קשה להגיד בקול: בן או בת זוג שמרגישים פחות נספרים,
פחות מוערכים או פחות אהודים.
הרבה יותר קל לדבר על כסף -
“ההורים שלך תמיד עוזרים לאחותך יותר”
מאשר להגיד “אני מרגיש שלא רואים אותי במשפחה שלך”,
ולכן הזוגיות הופכת לעוד מראה רגשית שבה אותו סיפור ישן של ערך,
שייכות והכרה ממשיך להתנגן.
המעבר משיח של עמדות לשיח של צרכים
כאשר השיח נשאר ברמת העובדות - מי קיבל כמה ומתי -
אנחנו מפספסים את מה שקורה בפנים.
לתוך הסיפור נכנסים רגשות עדינים יותר: דאגה, אמונה וביטחון.
כשלא מדברים עליהם, הם מתארגנים בתוך הראש שלנו כסיפור שבו אחד מאיתנו מרגיש שההורים לא האמינו בו, שהיו צריכים לדאוג לו יותר או שהוא נשאר לבד.
לעיתים התחושות אף מתהפכות: מי שקיבל יותר תמיכה כלכלית עלול להחזיק בתחושת חוסר אמון ביכולתו לעמוד לבד, ומי שקיבל פחות עלול להרגיש שלא ראו אותו, גם אם בפועל קיבל לא מעט.
כאן נכנס אחד המעברים המרכזיים שמציע עולם הגישור.
במקום להישאר בשיח של עמדות: “זה לא הוגן”, “את קיבלת יותר”, “לי אף פעם לא עזרו”, אפשר לנסות ולעבור לשכבה שמתחת: הצרכים.
מאחורי כל עמדה יש צורך שלא קיבל מענה
צורך להרגיש שייכות, להיות מוכר, להיות חשוב ולהרגיש בטוח במקום שלנו בתוך המשפחה.
המעבר מהטענה לצורך משנה את הטון של השיחה
ומאפשר להבין אחד את השני מבלי לנסות להוכיח מי צודק.
שאלות כמו:
מה באמת היה חשוב לך שם?
מה הרגיש לך לא הוגן ולמה?
מה היית צריך או היית צריכה כדי להרגיש אחרת בסיטואציה הזו?
פותחות מרחב שבו כבר לא חייבים להסכים אך אפשר להתחיל לראות אחד את השני.
לא תמיד חייבים להתחיל את השיח מול ההורים.
לעיתים קרובות שיחה עם אח או אחות היא מרחב נגיש יותר,
שבו אפשר לומר: “זה לא רק הכסף בשבילי, זה מה שהרגשתי סביבו”
או “אני מנסה להבין מה היה שם בשבילי וגם בשבילך”.
זו כבר שיחה אחרת לגמרי, שלא מחפשת לקבוע עובדות אלא לגעת בחוויה.
בשבוע הבא נמשיך עם פיל נוסף בחדר: חלוקת הנטל בטיפול בהורים מתבגרים ואיך אפשר להסתכל על זה אחרת בלי לפרק את הקשרים שבינינו.
שלכם תמיד,
האחיות פת 💛