→ לכל הפוסטים

ניוזלטר

מה היו אומרים עלינו מהצד?

שלום לחברים של האחיות פת 💛

השבוע נטע הגיעה לביקור מחו״ל ונפגשנו שלושת האחיות כמו שאנחנו עושות תמיד.

באחד המפגשים הצטרפה אלינו חברה טובה שמכירה כל אחת מאיתנו בנפרד.

אבל כשהיא ראתה אותנו יחד, היא חייכה ואמרה:

“מעניין לראות אתכן ככה. זה כאילו חלקים מוכרים, אבל הם עובדים אחרת יחד.”

זה גרם לנו לחשוב.

לא על כל אחת מאיתנו, אלא על הקשר עצמו.

על איך אנחנו פועלות יחד, על השפה שנוצרה בינינו,

ועל איך מישהי מבחוץ, שמכירה אותנו כל אחת לחוד,

פתאום מגלה משהו אחר לגמרי כשהיא רואה אותנו בקונטקסט של ה”אנחנו”.

למה זה חשוב?

מחקרים על self-distancing מראים שכשאנחנו מצליחים להתרחק טיפה רגשית ולראות את עצמנו מבחוץ, אנחנו פתאום מבינים את התמונה הגדולה - איך אנחנו פועלים בתוך הקשר, ומה באמת קורה שם.

זו לא התרחקות, אלא דרך להיות מודעים יותר למה שבאמת קורה.

בתיאוריה המשפחתית מדובר על “צופה”.

דמות שמאפשרת למערכת לראות את עצמה ולהחזיר לה איזון וגמישות.

אצל רובנו, ה”צופה” הזה הוא בדמיון והקול שאנחנו שומעים בראש הוא כמעט תמיד של ההורים שלנו, שהתבוננו שנים על מערכת היחסים בינינו.

המבט ההורי טומן בחובו אהבה, אבל גם מטען, לפעמים תחרות, ציפיות, השוואות.

כשאנחנו מצליחים לדמיין צופה אחר זר, ניטרלי, אולי אפילו אדם שלא מכיר אותנו, אנחנו יוצרים מבט נקי יותר, כזה שמאפשר לנו לראות את הקשר.

זו אחת המתנות של הבגרות:

אנחנו יכולים להיות גם בתוך הקשר, וגם ה”צופה” של עצמנו.

לעצור לרגע ולשאול את עצמנו:

מה עובד בינינו? מה חוזר שוב ושוב? מה הייתי רוצה לשנות?

תרגיל קצר

דמיינו רגע משפחתי מוכר. ארוחה, שיחת טלפון, מפגש.

צרפו אליו “צופה”: מישהו שיושב על ספסל ומביט מהצד.

מה הוא היה רואה ביניכם?

מה היה מרגיש?

איזה דפוס היה שם?

ומה הייתם רוצים שהוא יראה בפעם הבאה?

זו דרך לראות את עצמנו מבחוץ, כדי להבין, לחזק וגם כדי לכוונן חזון לקשר שאנחנו רוצים לטפח.

כולנו צריכים לפעמים מבט מבחוץ

לא כדי לשפוט, אלא כדי להבין.

כדי לזכור כמה חום כבר קיים,

וכמה עוד אפשר ליצור כשאנחנו באמת מסתכלים.

💛 האחיות פת

רוצים לקבל את הניוזלטר הבא למייל?

אנחנו כותבות רק כשיש לנו משהו ששווה לשלוח. אפשר להיפרד בכל רגע.

להרשמה לניוזלטר